נעמי, מאמצת את הילדים ומצליחה ליצור עבורם בועה של חיים בלב תופת נורא שהיה מסביב. היא מלמדת אותם את השפה ההונגרית, תופרת להם בגדים מסמרטוטים, מאכילה ומשקה אותם מכל הבא ליד, ומשמשת להם כגננת לכל דבר ועניין. את כל סיפורי הילדים, השירים, והמשחקים שילד כל כך צמא להם, הם מקבלים ממנה בחום ובמסירות אין קץ. חייה היו קודש להצלת הילדים והם בתגמול נתנו לה את הרצון לקום בבקר ולחיות יום נוסף. האהבה והחום האנושי שנעמי העניקה לילדים בתנאי הגיהינום של מחנה הריכוז היא תעודת כבוד לעמנו.

בדצמבר 1944, כל שארית הקבוצה שנותרה בחיים משתחררת ומועברת לפי ההסכם בין קסטנר לאייכמן לשוויץ . בשוויץ עוסקים בהחלמה וחזרה לחיים נורמליים, אך דווקא כאן , נעמי הבחורה שאמצה את הילדים והייתה להם שם במחנה, לאם מסורה ואוהבת מתאבדת. התברר שבו ביום נעמי מקבלת שתי בשורות איוב. הראשונה ע"י מברק שנשלח מבודפסט בו מודיעים לה על רצח חברה לחיים ע"י הגסטפו, והבשורה השניה לא פחות קשה עבורה, שחרף בקשתה, היא לא תוכל לאמץ את הילדים שהיו כל אהבתה וחלום חייה.

בספטמבר 1945, הילדים מועברים לנמל ברי באיטליה ומשם מפליגים באניית מעפילים לארץ ישראל. מיד עם הגיעם ארצה הם מועברים על ידי הבריטים למחנה המעצר בעתלית, ושוהים במחנה מספר חודשים. לאחר מיון ומבחן ביהדות  הוחלט לשלחם למוסד של אגודת ישראל "סנהדריה" בירושלים ולומדים ב"חדר" תורה ומצוות . כאן השפה ההונגרית מוחלפת לאידיש. כעבור מספר חודשים, כתוצאה מאי התאמה למקום, הם מוברחים משם ומועברים למוסד בני-עקיבא "תחיה" של עלית הנוער בפתח-תקווה, למשך שלוש שנים. כאן, בפעם הרביעית מוחלפת שפת הדיבור של שני האחים מאידיש לעברית ולומדים בבית הספר לבנים "נצח ישראל".