מאמרים ועיתונות

הצלת הילדים היהודים בצרפת

מאת: נילי קרן

מחקר זה דן בפעולות מאורגנות של הצלת ילדים בצרפת בתקופת השואה. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נמצאו שם, על-פי אומדן, 350,000 יהודים, מהם שרדו לאחר שואה –  83,000, בהם אלפי ילדים, שבחלקים הגדול ניצלו על-ידי גופים יהודיים מאורגנים. כולל תנועות-הנוער היהודיות.  המחקר נערך במסגרת המכון ליהדות זמננו באוניברסיטה העברית בירושלים, בהדרכתו של פרופ' יהודה באואר.

            המחקר במלואו, המצוי בארכיון "מורשת" בגבעת-חביבה, מכיל הערות ורשימה ביבליוגראפית, מפורטות וכן נספחים, שרק אחד מהם ניתן כאן. בארכיון "מורשת" מצוי גם מידע מפורט על ארגון אוז"ע, על מעונות-הילדים, על האוז"יף ועל פעולות הג'וינט. כן מצויות שם עדויות כתובות ומוקלטות רבות בנושא המחקר.
להורדת המאמר המלא

 

אין סוף למסע צירופי המקרים

מאת: ז'קי ברקן

שמי ז'קי ברקן, נולדתי ב- 8/8/1938, בבריסל שבבלגיה. בגיל 5 נפרדתי מהורי לתמיד. בשנת 1943 אימא ואבא, כמו רוב יהודי בלגיה, נתפסו ונשלחו למחנה הריכוז אושוויץ, ממנו לא חזרו. בין השנים 1943 – ל- 1946. אני שרדתי בשני מקומות מסתור אצל שתי משפחות שקבלו את אות חסידי אומות העולם. לישראל באתי מבלגיה ב-5 בספטמבר 1949, בָּאֳונִיָּה נגבה הישר לנמל חיפה, בת גלים. עד גיל בר מצווה, הייתי במוסד יקיר שליד ישיבת בני עקיבא בכפר הרואה. בשנת 1951, עברתי לקיבוץ השומר הצעיר, ניר דוד(תל-עמל) ובשנת 1956 התגייסתי לנח"ל עם כל חברי הגרעין. באותה שנה אחד מחברי הגרעין, אורי פלס חזר להולנד.
לאחר יותר מ- 55 שנים, באמצעות אתר האינטרנט "ילדות אבודה" צפה אורי בסרט "1943 השנה האבודה", סרט על תקופת הילדות שלי בשואה בבלגיה. הדבר ריגש אותו, והוא הפתיע אותי כאשר שלח לי את קורות חייו כילד בתקופת השואה בהולנד, דבר שלא הכרתי עד היום. נוצר שוב הקשר שאבד. הוספתי את הסרטון (מגירת המציאות) באתר ילדות אבודה, המספר את האירוע ושלחתי לאורי את ספרי "ז'קי וז'נו – מסע בשחור לבן". והנה המסע הזה ממשיך… אורי שולח לי ספר שתורגם לאנגלית מהשפה ההולנדית: 
Hitler's Bounty Hunters – the betrayal of the Jews בפרק הראשון הנקרא;    (An excursion to Utrecht) מופיע סיפורו של אורי ואחותו שהסתתרו בהולנד לאחר שהוריהם נלקחו למחנה הריכוז אושוויץ ומשם לא שבו. מסתבר שהיו גם משתפי פעולה עם הנאצים בהולנד, אשר בעבור בצע כסף, היו מוכנים להסגיר את "אחיהם היהודים".

כיצד מתמודדים עם זה

מאת: יז'י ידליצקי תרגום מפולנית: מירי פז

ספרו השנוי במחלוקת של  יאן טומש גרוס "שכנים,  היסטוריה של השמדת עיירה יהודית" מעורר סערת רוחות. מו"ל הספר לא חישב נכונה את מספר העותקים שהדפיס,  ו"שכנים" אזל מן המדפים דווקא כשהמכירות היו בשיאן.  "שכנים" מגולל אירוע שלא ייאמן : פולנים, תושבי עיירה ליד לומז'ה, רצחו את שכניהם היהודים, יותר מאלף איש, באכזריות נוראית ולא פסחו אף על נפש אחת. זה קרה ביום קיצי בשנת 1941 , לעיני כוחות הכיבוש הגרמנים. גרוס גם טוען שעדויות על המעשה הושתקו במשך יותר משישים שנה.
להורדת המאמר

משעמם בלי היהודים

מאת: מירי פז

המשורר צ'סלב מילוש גדל ולמד בראשית המאה שעברה בווילנה, כשהעיר עוד הייתה חלק מפולין. וילנה זכורה לו כ'ירושלים של הצפון'  מרכז תרבותי יהודי ועברי חשוב ועירם של בני דתות ולאומים שונים, ובכל זאת לא 'רב-תרבותית' במשמעות זמננו; לא נבנו בה גשרים בין אומות ותרבויות. במסה 'אומות',1 שכתב ב0691-, מעיד מילוש ש"קתולים ויהודים חיו בווילנה בין אותן חומות, אך כמו על שתי פלנטות נפרדות". מקרים של שבירת מחסומים בין יהודים לקתולים היו נדירים ומוגבלים בעיקר לאליטות, משום ש"ככלל היו הפולנים אנטישמים והצטיינו במודעות-יתר ליהודים" 
להורדת המאמר

הוותיקן והמשמורת על ילדים יהודים לאחר השואה

מיכאל ר' מארוס

בדיון שאין לו סוף על אודות התפקיד שמילא האפיפיור פיוס השנים-עשר בתקופת השואה ישנו פרק קורע-לב במיוחד שעניינו המשמורת על ילדים יהודים אשר ניצלו בידי משפחות או מוסדות קתוליים, ובייחוד הילדים שהוטבלו לנצרות בזמן המלחמה. מיכאל מארוס מבקש במאמר זה להציג את הפרשה דווקא על סמך מקורות יהודיים, ולא על-פי מקורות ראשוניים המסתתרים בוותיקן. שלושה ויכוחים נוקבים התנהלו בין יהודים לוותיקן בשאלה זו, ואף אחד מהם לא נבחן עד כה לעומקו. התמונה המצטיירת מתוכם אינה תואמת לחלוטין את העמדה של אחד מן הצדדים בוויכוח. 
למאמר המלא

 

שירות המילואים של דונלד דאק: אנימציה מגויסת בזמן מלה"ע השנייה

מאת: יונתן טומקינס

חלק מייחודם של סרטי האנימציה שבדקתי היה בכך שהופקו על ידי גופים אזרחיים ששילבו תכנים לאומיים ומדיניים. המצב בו מדינה דמוקרטית מאפשרת לאזרח להביע את דעתו ולייצר תעמולה, מביאה נקודת התייחסות אחרת, פחות קונפורמיסטית לנושאים האקטואליים.
הסרטונים מהווים מקור היסטורי מרתק בכך שהם משלבים גם ראי למציאות באותם ימים, וגם מאפשרים אסקפיזם מאותה מציאות ממש. ההתייחסות העיקרית שלי היא לשנות הארבעים של המאה העשרים, בדגש על מלחמת העולם השנייה. עם זאת, מיקדתי את רוב תשומת הלב לחזית האירופאית ולא למזרח הרחוק ולאפריקה. הסרטונים שנבדקו הופקו על ידי אולפנים שונים בזמנים שונים, וזאת על מנת לקבל גיוון

ייצוג השואה בסרטים הישראלים בשנות השמונים: בין פציפיזם למיליטריזם

לבנה (ז’אנין) פרנק - מורשת

הפילוסוף הצרפתי ז’אקרנסייר(Rancière) רואה בקולנוע ביטוי ל’בידיון דומיננטי’ בידור המשעתק הלכי רוח ודימויים מרכזיים של הקונסנזוס החברתי, הנוצר בידי אינטלקטואלים וסוכני זיכרון של המדיום האודיוײַויזואלי. אלה מתרגמים תרבות גבוהה לשפה פופולרית, שבזכות טכנולוגיית השיעתוק התעשייתי מופצת לקהלים רחבים. ככזה, ניתוח היצירה הקולנועית חורג מהדיון האמנותי הצרוף, ושינויים באופני ייצוג עשויים להצביע על תהליכים ושינויים מנטאליים בחברה בה הוא נוצר. בדומה, שינויים באופני הייצוג של זיכרון השואה בקולנוע הישראלי עשויים להסגיר שינויים בתפיסת השואה בחברה עצמה. בהתאם לכך, רשימה זו תנסה לבדוק מתי החלו להשתנות דפוסי הייצוג של השואה בקולנוע הישראלי ומה אופי אזכוריה הקולנועיים.

ציירים ניצולי שואה בישראל – היבט נוסף לשתיקה שלא היתה

חנה יבלונקה - יד ושם

בראשית שנות השישים, בתום העשור הראשון לקיומה של מדינת ישראל, חיו בה למעלה מחצי מיליון מהגרים מאירופה, רובם המכריע ניצולי שואה. כלומר, אחד מכל ארבעה ישראלים היה ניצול שואה. קבוצת המהגרים הזאת הגיעה לישראל בעיקר בשלושה גלים: בשנים 1945-1947 , מיד עם סיומה של מלחמת העולם השנייה (כ- 70,000 מהגרים); בעלייה "ההמונית", 1948-1951 .( (כ- 280,000 ); ובמחצית השנייה של שנות החמישים (כ- 100,000 כמה קווי ייחוד מאפיינים את תהליכי המפגש והאינטראקציה שבין המהגרים הניצולים לחברה הישראלית, תהליכים שנראה שלא היה להם אח ורע בהגירות אחרות במאה העשרים. קודם כל מדובר היה במהגרים שהגיעו למדינה בתהליכי התהוותה, מיד עם היווסדה, ונטלו חלק פעיל במלחמה על עצמאותה. כלומר, סמוך מאד לבואם חשו רבים מן המהגרים האלה שהם בעלי זכות בארצם החדשה – מצב נדיר מאוד בקרב מהגרים שזה מקרוב באו.
לקריאת המאמר המלא

מדוע הם שתקו שוב? על מצבם הנפשי של ניצולי השואה והתייחסות החברה והמטפלים אליהם

טומי שמואל שטייר

החוג לרפואת המשפחה, הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל־אביב, מכבי שירותי בריאות, רמת גן

בשנה הראשונה שלאחר קום המדינה עלו ארצה כ־ 350,000 ניצולי שואה – כשליש מאוכלוסיית הארץ באותם ימים. דימויים הציבורי הירוד )"סבון", "אבק אדם"( והגישה הציונית־חלוצית של שלילת הגולה – כל אלה גרמו להתנשאות כלפי הניצולים וזִלזול בהם. יחס המטפלים אל שארית הפליטה הושפע מהאקלים הציבורי, ובעיותיהם לא זכו לתשומת לב הראויה.
מצב זה גרם בחלקם לטראומה נוספת – משנית. זוהי אחת הסיבות ל"קשר השתיקה". שתיקה זו נמשכה שנים רבות והפכה אותם פגיעים עוד יותר בשנות חייהם המאוחרות.
במאמר זה נסקר מצבם הנפשי המורכב של ניצולי השואה בקהילה, המאופיין בין היתר בשילוב של קשיחות ופגיעות. כמו כן, מדווח על השכיחות של הפרעת דחק בתר־ טראומטית ) PTSD – Post Traumatic Stress Disorder ( בקרב ניצולי השואה, מאפייניה וקשיי ההתמודדות של המטפלים עם המצב הבתר־טראומטי. רצף האירועים הטראומטיים שחוו גרם בחלק מהניצולים לתחושת פגיעות, עלבון וחרדת חשיפה. תחושות אלה מנעו מהם במהלך השנים לתבוע את זכויותיהם, למרות שהתנהגות זו נחשבת נורמטיבית בחברה הישראלית. ההתעניינות וריבוי המחקרים בנושאי השואה ובניצולי השואה גדלים ככל שמספרם של הניצולים החיים קטן וככל שמתרחקים בזמן מזוועות אותה מלחמה. במאמר הנוכחי מובאת המלצה ליישום מדיניות של אפליה מתקנת במערכת הבריאות ביחס לניצולי השואה. 
להורדת המאמר המלא

הפשרת ההיסטוריה: השבת רכוש יהודי במזרח אירופה

לורנס ויינבאום - יד ושם

בתום המלחמה נותרו הקהילות היהודיות במזרח אירופה ובמרכזה מוכות באופן חסר תקנה. אף שפה ושם נשמעו דיבורים על השבת חלק מן הרכוש לשארית הפליטה ואף ננקטו פעולות מסוימות בכיוון זה, הרי האלימות שהפגינו אלו שהתעשרו באופן אישי, ובמקביל, אכיפת החוק הקומוניסטי, חנקו ניסיונות רפים אלה בעודם באיבם. יהודים שביקשו לקבל בחזרה רכוש – הן מיטלטלין והן נכסי דלא – ניידי – סבלו התנכלויות ומעשי אלימות. המקרים שהסתיימו ב"סוף טוב" היו אלה שבהם יהודים ספגו רק איומים, אך הספיקו לנוס על נפשם, ללא הרכוש שבאו לתבוע.
הורדת קובץ המחקר

יחס המדינה לניצולי השואה

נעמי מי-עמי, ועדת המחקר של הכנסת.

מסמך זה נכתב לקראת ישיבת ועדת העלייה הקליטה והתפוצות ב-19 ביולי 2005  בנושא יחס המדינה לניצולי השואה. עד כה לא העביר משרד האוצר לקרן לרווחת ניצולי השואה את התקציב שהובטח.
במהלך השנים חלו תמורות ביחסה של מדינת ישראל ואזרחיה לניצולי השואה. בשנים הראשונות סבלו הניצולים מיחס מתנשא ויהיר ואף סבלו מבוז מצד הוותיקים בני הארץ. לפיכך, הניצולים לא דיברו על עברם ואפילו התביישו בו.
הורדת קובץ המחקר

משקעי דחק ויכולת לאינטימיות בקרב ניצולים שחוו את השואה בילדותם

אסתי כהן,רחל דקל,זהבה סולומון ותמר לביא

המחקר בדק משקעי דחק ארוכי-טווח ויכולת לאינטימיות בקרב ניצולים שחוו את השואה בילדותם. נבדקו 43 ניצולי שואה שקיבלו טיפול נפשי, 48 ניצולי שואה שלא פנו לטיפול נפשי ו-48 נבדקים ששימשו כקבוצת ביקורת שלא עברה את השואה. הנבדקים מילאו שאלונים סטנדרטים להערכת התסמונת הפוסט-טראומטית ודפוסי התגובה לאירוע טראומטי ולבדיקת היכולת לאינטימיות והפחדים ממנה.

מאפיינים רגשיים בחוויה האמהות של בנות להורים ניצולי שואה

דינה מרכוס

ניצולי השואה לאחר המלחמה יצאו כשהם טעונים בחוויות טראוטמיות, לעולם שלא היה נכון לקלוט את חוויותיהם. ומצאו עצמם בדרך כלל שרידים נודדים למשפחות שלמות שנספו. רבים מהם נישאו מהר מתוך בדידות ומתוך שאיפה לשקם את ההרס. תוך זמן קצר הם היו מעורבים בחיי משפחה וגדול ילדים. לפני שהספיקו לבטא את כל חוויותיהם ולעבד את האבל על קרוביהם שנספו. חיי המשפחה הפכו למוקד מרכזי לניסיונות ההשתקמות ואף להשקעת יתר.

תסמונת "ילדות עשוקה" אצל מבוגרים ניצולי שואה

מאת: פרופ' חיים דסברג

המאמר מציג רקע תיאורטי להצדקת התביעה לקבלת פיצויים בגין "ילדות עשוקה". מטרת המאמר היא להבין את המצב הפסיכולוגי, או הפסיכופטולוגי , של ילדים ניצולי שואה (להלן- ינ"ש) שהיום הם מבוגרים.
רקע: לינ"ש היו חסכים בילדותם הם חוו טראומות ואובדנים מרובים, ולאחר מכן בנו מחדש את חייהם . תחושת האובדן והסבל שלהם הודחקה ונותקה מחיי היום יום , ומהפעילויות הגלויות השוטפות בחייהם שלאחר השואה. 
תחושת האובדן והסבל הופיעה מחדש לאחר זמן בצורות ובעוצמות שונות והחריפה עוד יותר תוך כדי תהליך ההזדקנות. 

יז'י ידליצקי - כיצד מתמודדים עם זה

תרגום מפולנית: מירי פז

ספרו השנוי במחלוקת של  יאן טומש גרוס "שכנים, היסטוריה של השמדת עיירה יהודית" מעורר סערת רוחות. מו"ל הספר לא חישב נכונה את מספר העותקים שהדפיס,  ו"שכנים" אזל מן המדפים דווקא כשהמכירות היו בשיאן.  "שכנים" מגולל אירוע שלא ייאמן : פולנים, תושבי עיירה ליד לומז'ה, רצחו את שכניהם היהודים, יותר מאלף איש, באכזריות נוראית ולא פסחו אף על נפש אחת. זה קרה ביום קיצי בשנת 1941 , לעיני כוחות הכיבוש הגרמנים. גרוס גם טוען שעדויות על המעשה הושתקו במשך יותר משישים שנה.
יֶז'י יֶדליצקי, היסטוריון של רעיונות, מחשובי האינטלקטואלים בפולין. המאמר לקוח מתוך "החשבון הפולני – עימות עם זיכרון" בעריכתה ובתרגומה של מירי פז, בהוצאת הקיבוץ המאוחד, 2007. פורסם לראשונה ב- 10.2.2001 בשבועון הפולני פוליטיקה 
להורדת קובץ המאמר

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print